הנה את שוב מולי. עומדת עם הזלזול הזה שלך. עומדת מולי ומגלגלת לי עיניים. מתי הפכת להיות חצופה כל כך? אני בהישרדות, את בכלל מבינה? לפעמים בא לי לתת לך סטירה, כזו חזקה, שתאפס אותך. כזו שתחזיר אותי להיות אמא שלך. כמו כל דבר בחייך, את מגזימה. תשחררי אותי ילדה. למה את לא יכולה לקבל את המציאות החדשה, בלעדי, כמו האחים שלך? אני יודעת שאת כועסת. אבל תתמודדי. את גדולה מספיק כדי להבין שאני צריכה דקה לעצמי. בלעדייך.