היא אנורקסית. אין לי ספק. אי אפשר לפספס. את המבט הכבוי הזה. השיער הדק חסר הברק. העמידה השפופה. רגליים רזות, שני מקלות. עצמות לחיים בולטות כל כך. היא עושה ספורט אירובי אינטנסיבי כל כך. היא אנורקסית. אין לי ספק. אי אפשר לפספס. את המבט הכבוי הזה.

הנה את שוב מולי. עומדת עם הזלזול הזה שלך. עומדת מולי ומגלגלת לי עיניים. מתי הפכת להיות חצופה כל כך? אני בהישרדות, את בכלל מבינה? לפעמים בא לי לתת לך סטירה, כזו חזקה, שתאפס אותך. כזו שתחזיר אותי להיות אמא שלך. כמו כל דבר בחייך, את מגזימה. תשחררי אותי ילדה. למה את לא יכולה לקבל את המציאות החדשה, בלעדי, כמו האחים שלך? אני יודעת שאת כועסת. אבל תתמודדי. את גדולה מספיק כדי להבין שאני צריכה דקה לעצמי. בלעדייך.