ימים קשים ומורכבים עוברים עלינו.אנחנו נמצאים בתקופה שמאופיינת בתחושה של חוסר שליטה, אי וודאות, בדידות וחרדה.תקופות כאלה הן קרקע פורייה להתפתחות או הגברה של הפרעות אכילה, בעיקר

זו נקודה שממש חרוטה לי בזיכרון, ובלב, ובגוף.הנקתי את הילד הקטן שלי, הסתכלתי עליו במבט מלא אהבה והערצה. איחלתי לו שתמיד יהיה מאושר.והמשפט הזה, ״הפשוט הזה״ לכאורה,

אני מתייחסת לאנורקסיה / הפרעת אכילה כאל התמכרות. כמו שאלכוהוליסט מכור לאלכוהול. ונרקומן לסמים. האנורקטית מכורה לתחושת הריקנות, לתחושת ההיטהרות מאוכל.התמכרות, הרגל שיצא משליטה.כך אני תופסת גם

אינטגרל. יש שיפסיקו לקרוא את הפוסט פה. יש כאלה שיעקמו את הפה בסלידה. ויש כאלה שיחייכו. אני מחייכת. אפשר ללמוד ממנו הרבה. על החיים. נעשה את זה

היא לא פחות ממושלמת. יש לה הכל. לכאורה. היא חכמה. מצחיקה. זורמת. יפה. אחת כזו שיודעת מה היא רוצה. מצליחה. יש לה חברים. כיף לבלות איתה. היא