מיתוג פנימי
היא לא פחות ממושלמת.
יש לה הכל. לכאורה.
היא חכמה. מצחיקה. זורמת. יפה. אחת כזו שיודעת מה היא רוצה. מצליחה. יש לה חברים. כיף לבלות איתה. היא חברה טובה.
יש לה משפחה טובה.
יש גבר בחייה שאוהב אותה והיא חשובה לו.
יש לה ילד מהמם. שמחזיר אותה לילדות. היא אוהבת לחזור להיות ילדה איתו. לשחק בגן שעשועים. להתנדנד בנדנדה. להתגלש במגלשה. לשכב על הדשא. לרוץ אחרי ציפורים. להיות ילדה איתו. היא שטותניקית.
היא סיימה בהצטיינות כל מסלול שהיא עברה בחיים. תמיד בחרה במסלולים הכי קשה. היא לא מוותרת לעצמה. היא אוהבת אתגרים.
היא אוהבת לרוץ. היא עמוקה. היא מעניינת. יש בה המון רגש. שהיא מסתירה. היא מתמסרת. מעניקה. יש הרבה אנשים בעולם שאוהבים אותה. יש הרבה אנשים בעולם שיזכרו בשמה וחיוך יעלה להם על הפנים. היא נחרטת בזיכרון.
היא הרפתקנית ואמיצה ורוצה לטרוף את העולם. היא מפחדת. מאוד. אבל זה לא מונע ממנה להתקדם. להשיג מה שהיא רוצה.
אני עומדת מול המראה ואני רואה אותה. את כולה.
אבל היא זו לא אני.
למה רק אני לא רואה אותי כך?
—————————————————————–
מטרתו של מיתוג פנים ארגוני, הוא הנגשה לעובדים של חזון הארגון ויצירת חיבור ואמונה פנימית אצלם למסרים שלו, לחוזקות שלו, ולבידול של הארגון ממתחריו.
במילים פשוטות, לאפשר לעובדים לגבש תשובה לשאלה ״למה לבחור דווקא בארגון שלהם?״ תשובה שלא תינתן להם, אלא שממש תיבנה מתוכם, בתהליך של למידה, חוויות, ויצירת שפה ארגונית חדשה.
אנורקסיה.
מכירים את זה שבראיונות עבודה התשובה של רבים לשאלה ״מה החסרונות שלך?״, היא פרפקציוניזם, שאיפה לשלמות. אז אצל האנורקסית, מדובר באתגר אמיתי, לא כזה שנועד לסמן וי על איזו תשובה לראיון עבודה.
האנורקסית לא שואפת לשלמות. היא רוצה מושלם. לא רק במראה שלה. מראה רזה וכחוש כזה שהסביבה מקדשת ומעריכה.
האנורקסית לא שואפת לשלמות. היא רוצה מושלם. בכל דבר שהיא נוגעת בחיים. זו יכלה להיות מתנה מדהימה אילולא המח הלא מרפה הזה שלה. היא למעשה יוצרת לעצמה פרדוקס. פרדוקס שהוא המנוע למרדף בלתי נגמר, שמייצר את האובססיה שהיא כל כך צריכה. אובססיה שעוזרת לה לא להתעסק בעיקר. במציאות שהיא תופסת כמורכבת וקשה. כזו שהיא צריכה לברוח ממנה.
האנורקסית רוצה מושלם. אבל אין כזה דבר מושלם. אז נוצר אצלה דפוס פעולה.
הצבת יעד לא הגיוני מעצמה כדי להשיג את המושלם, 100% מיקוד ביעד שהוצב. השגתו. והרי לכם הפרדוקס. אם היא השיגה את היעד, כלומר את המושלם, אז זה לא מושלם. כי הרי אין כזה דבר מושלם בעולם. חזרה לדפוס הפעולה. העלאת רף היעד*. והכל מהתחלה.
הדפוס הזה שלה פוגע בה בהרבה מובנים שהיא לא רואה כשהיא בתוך המחלה**. אחד מהם הוא מעגל שנוצר במח שלה, שאני קוראת לו ״מעגל האכזבות״ של האנורקסית מעצמה. האנורקסית חיה בתחושה תמידית שהיא לא מספיק. לא מספיק טובה. לא מספיק חכמה. לא מספיק יוזמת. לא מספיק מוכשרת. כן, גם לא מספיק רזה ויפה. אבל זה ממש לא העיקר. עבור מי שמחזיקה באידיאל המושלם זו אכזבה גדולה להבין שהיא ״לא מספיק״.
ו״מעגל האכזבות״ שלה מעצמה, מייצר פער בלתי נתפס בינה לבין העולם. עולם שתופס אותה כמושלמת, כזו שמשיגה מה שהיא רוצה, כזו שלא עוצרת עד שהכל מדויק, מושלם. כזו ששולטת בעצמה במציאות שלה.
האנורקסית חסרת ביטחון בעצמה. רואה רק את החסרונות שבה. הפגמים. יש לה דימוי עצמי נמוך. תחשבו איזה קשה זה להתנהל ככה בעולם, כמה זה מפחיד, מבעית, לקדש את השלמות, ממש להזדקק למפגש איתה, כשאת כל כך רחוקה ממנה, כל כך לא מספיקה בכל מה שאת עושה. במי שאת.
במילים פשוטות, היא לא יודעת, מעולם לא ידעה, לגבש תשובה לשאלה הכל כך חשובה ״למה דווקא היא? מה טוב בה?״. תשובה שחייבת להתגבש מתוכה, בתהליך של למידה, חוויות, ויצירת שפה פנימית חדשה. בינה לבין עצמה.
ולשאלה הזו ״למה דווקא היא? מה טוב בה?״ יש הרבה תשובות שמגיעות מהסביבה שלה, תשובות שהיא לא מצליחה לראות בהן את עצמה. היא רוצה ממש. אבל היא לא יכולה להאמין להן. אפשר להבין אותה. הרי זו אותה סביבה שאומרת לה כמה היא רזה וכחושה. כמה היא חייבת לאכול ועכשיו. כשהיא מסתכלת במראה ורואה, ממש רואה, את עצמה שמנה. איך היא יכולה לסמוך, להאמין לסביבה הזו בכלל?
האנורקסית איבדה אמון בסביבה שלה. מזמן. זה תהליך הדרגתי שככל שהאנורקסית נסחפת לתוך המחלה, היא מזינה את הנרטיב שלה, היא מתרחקת מהנרטיב של הסביבה. משאירה את הילדה הקטנה שהיתה, לבד. תלויה רק בה.
אחד הכלים המשמעותיים שעזרו לי בתהליך ההחלמה הוא מיתוג פנימי. מיתוג שאפשר לי לענות על השאלה ״מה טוב בי? מה החוזקות שלי?״ תשובה שהתגבשה מתוך עצמי במסע ההחלמה.
אז איך לייצר מיתוג פנימי מתוך מתודולוגיות למיתוג פנים ארגוני –
- הבנת החוזקות של הארגון מול המתחרים.
הבנת החוזקות שלי.
תהליך חקירה שבו את מגלה את עצמך מחדש. מגלה את החוזקות שבך.
דוגמה לכלי, תפתחו פתק בטלפון ״אני אוהבת את עצמי כי…״ ובמשך כמה ימים תכתבו את כל הדברים שאתם אוהבים בעצמכם, את העוצמות והמשאבים שלכם. מספר הקסם הוא 100. לא עוצרים לפני. לדוגמה – אני יודעת לפשט דברים מורכבים. בתרגיל הזה קורים שני דברים משמעותיים: הראשון, אתם מסתובבים עם המשפט ״אני אוהבת את עצמי כי…״ בראש במשך כמה ימים, ואתם יודעים מה אומרים, ברגע שאת בהיריון כולן סביבך בהיריון. כשהמשפט הזה מרחף לך בראש את פשוט פוגשת אותו שוב ושוב במציאות. השני, לא עוצרים בפחות מ-100 דברים שאתם אוהבים בעצמכם. הסיבה היא שצריך לחפור עמוק כדי להגיע לדברים האמיתיים. המשכנעים.
- יצירת שפה ארגונית חדשה.
יצירת שפה פנימית חדשה.
אתגור סימני הקריאה שלי בחיים, הפרדיגמות שלי. על העולם, על מערכות יחסים, על עצמי, על ידי חוויות. לדוגמה – סימן קריאה שלי בחיים היה שאנשים הם רעים, מסוכנים. אני צריכה לשמור על עצמי מהם. החוויה שייצרתי לעצמי הוא יצירת קשר משמעותי אמיתי ועמוק לראשונה בחיי. כזה שהוכיח לי שוב ושוב שיש לא מעט אנשים טובים בעולם, כאלה שיושיטו לך יד אם רק תדעי להגיד ״אני צריכה״.
- אחידות פנים מול חוץ.
אחידות פנים (מה אני רוצה) מול החוץ (מה אני עושה).
במילים אחרות, יושרה פנימית. תהליך חקירה של השאלות ״מה אני רוצה?״, ״מה אני צריכה?״. שבסופו נשתמש בלו״ז שלנו כדי להבטיח שהשינויים שנדרשים בחיים שלי שדרושים כדי לחיות בהלימה לרצונות והצרכים יופיעו בו.
- שימוש בכלים ותהליכים שייצרו עוגנים לשינוי הפנימי של העובדים.
שימוש בעוגנים להבטחת השינוי בחיים שלי.
שינוי זה דבר קשה. בכל רגע של משבר הדבר הראשון שנרצה יהיה לרוץ למוכר. ולכן יצירת עוגנים שידברו את השינוי הכרחיים כדי שלא נתפתה לחזור למוכר, כדי שנתמיד בשינוי. דוגמאות לעוגנים שייצרתי לעצמי שמופיעים בכל שבוע ביומן שלי:
יוגה – שיח של חמלה וקבלה של הגוף.
כתיבה – מאפשרת לי חיבור לעצמי, שלא אתרחק שוב מהרצונות והצרכים שלי.
ים – תזכורת תמידית ששליטה היא רק פנטזיה.
ויש עוד.
*זו הסיבה שהמשקל לא העניין פה. המספר שהיא רואה על הצג אינו משמעותי עבורי, אלא כיוון החץ, כיוון הירידה. כל פעם לאתגר בקצת את היעד למושלם.
**היא לא רואה. כי הדפוס הזה גם נותן לה המון.
