פרספקטיבת האינטגרל

אינטגרל.
יש שיפסיקו לקרוא את הפוסט פה.
יש כאלה שיעקמו את הפה בסלידה.
ויש כאלה שיחייכו. 
אני מחייכת.
אפשר ללמוד ממנו הרבה. על החיים.

נעשה את זה פשוט, באינטגרל משתמשים כדי לחשב שטח של צורה לא הנדסית.
לחשב שטח של צורה לא הנדסית זה דבר מורכב.
אלא אם כן הופכים את הבעיה הגדולה, המורכבת, המסובכת, המפחידה לסדרה של בעיות קטנות, מוכרות וידועות לפתרון.
וזה מה שהאינטגרל עושה.
מחלק את הצורה הלא הנדסית ששטחה לא ידוע, לסדרה של מלבנים (מאוד קטנים). והרי שטח של מלבן זו בעיה שאיתה אנחנו מתמודדים בקלות.

שינוי, כזה שקשור לתפיסת הזהות שלנו, זה דבר גדול, מורכב, מסובך, מפחיד נורא מהנקודה שבה אנחנו בוחנים אותו, מתלבטים לגביו. כזה שברגע שהוא רק עובר לנו בראש הוא מפעיל את כל השומרים שלנו. מכירים אותם? אלה שמגיעים מיד אחרי המילה אבל.

אני רוצה ל… אבל…

ויש מלא שומרים כאלה. שעומדים ביננו לבין השינוי.

החלמה היא סוג של שינוי. שינוי של זהות.
עכשיו תחשבו על החלמה, שהיא למעשה אותו שינוי גדול, מורכב, מסובך, מפחיד מהעיניים של האנורקסית. זו ששליטה וודאות הם ערכים מרכזיים בחייה. המצפן שלה. צורך הישרדותי כזה. היא הרי ויתרה על אוכל, צורך אחר הישרדותי שלה, בשביל אותה ״פנטזיית שליטה״.

היא לא יכולה להתחיל לצעוד בשביל ההחלמה כשהיא רואה בדמיונה צורה לא הנדסית, כזו שהיא צריכה לחשב את השטח שלה. היא חייבת מלבנים קטנים, קטנים.

אז מה הטיפ?

כשאת יושבת עם עצמך לבד ועוצמת עיניים וחושבת על הדבר הגדול והלא נודע הזה שנקרא החלמה, תזכרי בפרספקטיבת האינטגרל.

אל תחשבי על החלמה כנקודה מטושטשת אחת בזמן. כזו שנמצאת במקום רחוק שלא ידוע ולא ברור לך. כי אז זה באמת קשה נורא. את עדין צריכה נורא את השליטה. שלך. את עדין מאמינה עמוק בתוכך לסיפור היפה שכתבת לעצמך וסיפרת לעצמך כבר תקופה ארוכה, כל יום לפני השינה, סיפור ״פנטזיית השליטה״.

תנסי לחשוב על ההחלמה כעל מסע, מסע שמורכב ממלבנים. מסע שאת עוברת בו שלב אחר שלב. עוברת מנקודה ברורה לנקודה הברורה הבאה.
אל תנסי לראות כרגע מעבר לנקודה הברורה הבאה הזו.

פרספקטיבת האינטגרל.
תזכרי את זה.
בסדר נופר?

קרדיט לצילום התמונות בפוסט:
צילמה בכישרון רב ורגישות אינסופית  – הדר רופא