תובנות לחיים מהריצה
מערכת היחסים שלי עם הריצה התחילה בצבא, הייתי בת 21, רציתי נורא לצאת להדרכה בבה״ד 1 אבל נכשלתי במבחן הריצהשהיה תנאי קבלה לתפקיד.
כמו כל מערכת יחסים מוצלחת שלי גם זו התחילה בזה שלא קיבלתי על ההתחלה מה שאני רוצה. ממנה. הריצה הכריחה אותי להשתנות, להתאמץ, להעניק מעצמי כדי שתהיה חלק מחיי.
כמו כל מערכת יחסים מוצלחת שלי היא לא ויתרה לי ועלי מעולם, דרשה ממני להתפתח, המסר שנתנה לי בלי מילים היה – ״אני מאמינה בך, את יכולה״. היא תמיד צדקה. השגתי כל יעד שהצבנו יחד.
כמו כל מערכת יחסים מוצלחת שלי היא צריכה להיות כזו שאוכל ללמוד ממנה. משהו חדש. על עצמי. על אנשים. על העולם.
למדתי המון מהריצה.
שיעורים לחיים שלמדתי מהריצה:
רווח ההתמדה
זה לא קל להתמיד מהסיבה שבתחילת הדרך שמצריכה התמדה יש תמיד את שלב ה-״למה לעזאזל עשיתי את זה לעצמי?״. שלב שבו רק משלמים את מחיר הבחירה עבור רווח עתידי ורחוק. במקרה של הריצה, השלב הזה מאופיין בהרבה קשה וכואב ומתסכל ומעט אוויר ותוצאות ושיפור. בזכות הריצה גיליתי את השלב הבא, זה שמגיע אחרי השלב ״למה לעזאזל עשיתי את זה לעצמי?״. שלב ה-״אוקי, הבנתי על מה כולם מדברים״. במקרה של הריצה, זה זמן מחשבות ושקט עם עצמי, שמירה על כושר תמידי, הישגים מטורפים, גילוי עצמי.
ובמילים אחרות, ההתמדה ללכת אחר הרצון או התשוקה שלנו משתלמת, אבל לא מיד.
כשכואב לך, תנשמי
הכאב הוא הדרך של הגוף שלנו לתקשר איתנו, עד הריצה חשבתי שיש שתי דרכים להתמודד עם כאב.
הראשונה, לברוח מהכאב – להמשיך לרוץ ולסיים בכל מחיר את ה-10 ק״מ שהצבתי לעצמי, גם אם בסוף הריצה אשאר עם דלקת בקרסול.
השניה, לקרוס בגלל הכאב – להילחץ כשהוא מופיע וללחוץ בדרמתיות על כפתור ה- STOP האדום ולהפסיק את הריצה, מהפחד להרגיש ולו לרגע את הכאב מתפשט בגוף.
בריצה למדתי שכשכואב לי נורא, יש לי עוד אפשרות.
להתחבר לכאב – לנשום עמוק ולאט כשהוא מגיע, להוריד מהירות ולהבין אם מדובר בכאב רגעי או כאב שמאותת לי, תעצרי. רק אחרי שנשמתי והרגשתי את הכאב אני יכולה להחליט. להמשיך או להפסיק.
ובמילים אחרות, הכאב הרגשי כמו הכאב הפיזי, כואב הרבה יותר כשבורחים ממנו או קורסים בגללו.
לא עוצרים בעלייה
ריצת הפארטלק שלי מתנהלת כך –
3 דקות ריצה בקצב קל.
2 דקות ריצה בקצב מהיר. נורא.
חוזרים על זה 8 פעמים.
לא הצלחתי לסיים את האימון הזה, אימון קשה נורא, אחרי 5-6 סבבים הייתי עוצרת. שמתי לב שתמיד כשאני באמצע החלק של הריצה המהירה.
שיניתי טקטיקה – קיבלתי החלטה, אני לא עוצרת בחלק של הריצה המהירה.
גם אם קשה לי נורא, אני מסיימת את שתי הדקות הקשות ומחליטה לגבי סיום האימון רק בחלק הקל.
ובחלק הקל, ההחלטה נורא קלה ״יאללה נמשיך לסיבוב נוסף״.
ובמילים אחרות, החיים הם כמו רכיבה באופניים, אם קשה לך אתה בעלייה, תקבל החלטות כשאתה שותה קפה בפסגה.
את הכי יפה כשנח לך
כשרצים ריצה ארוכה מאוד, רצים אותה בקצב שהוא לא מהיר מדי ולא איטי מדי.
בקצב מהיר מדי – לא נסיים את הריצה, זה יהיה קשה מדי.
בקצב איטי מדי – לא נסיים את הריצה זה יהיה משעמם מדי. וארוךךךךךךךך.
כדי לרוץ לאורך זמן, צריך לרוץ ריצה מאוזנת. כזו שמאתגרת אותנו במידה שנכונה לנו.
ובמילים אחרות, החיים הם ריצת מרתון, תמצאו את הקצב שמאתגר אתכם במידה שנכונה לכם, אחרת תפרשו.
מרב עצים לא רואים את היער וטוב שכך
אני זוכרת את ריצת ה-21 ק״מ הראשונה שלי, ספוילר לא סיימתי אותה.
בתחילת הריצה הק״מ ה-21 הרגיש לי רחוק נורא, והמחשבה שאגיע אליו רק בעוד שעתיים גרמה לי לפספס את הק״מ ועוד ק״מ ועוד אחד שצברתי בדרך אליו. מילאה אותי בייאוש.
אני זוכרת את ריצת ה-21 ק״מ השנייה שלי, ספוילר סיימתי אותה בענק.
בחרתי להתמקד בעצים ולא ביער. חילקתי את הריצה האינסופית הזו לאוסף של מקטעים באורך של 5 ק״מ. וריצת 5 ק״מ היא המגרש הביתי שלי. אין סיכוי שלא אסיים אותה. פאדיחה.
ובמילים אחרות, כל סיטואציה חדשה ולא מוכרת מורכבת מהרבה ישן ומוכר, רק צריך להפסיק לפחד ולראות אותו.
לחגוג המון הצלחות קטנות במקום הצלחה אחת גדולה
אני זוכרת את ריצת ה-21 ק״מ הראשונה שלי, ספוילר לא סיימתי אותה. עצרתי בק״מ ה-18 מותשת, מסוחררת עם קול חזק בראש ״שחררי, למה את צריכה את זה?״. אני זוכרת שסיפרתי את זה לחבר, הוא אמר ״את שמה לב שפספסת שרצת 18 ק״מ שזה 6 ק״מ יותר ממה שרצת עד עכשיו, זו הצלחה״.
ובמילים אחרות, לרוץ 18 ק״מ יכול להרגיש כמו כישלון נוראי או הצלחה מדהימה, תלוי לכמה הצלחות קטנות בדרך התייחסנו.
כמו כל מערכת יחסים מוצלחת שלי גם זו התחילה בזה שלא קיבלתי על ההתחלה מה שאני רוצה. ממנה. הריצה הכריחה אותי להשתנות, להתאמץ, להעניק מעצמי כדי שתהיה חלק מחיי
אין הצלחה בלי לפחות ניסיון אחד שכשל
הצלחה לא נמדדת בניסיון אחד שלא צלח.
בכל פעם שיצאתי מאזור הנוחות שלי בריצה, שמתחתי את גבולות היכולת שלי– ריצת 21 ק״מ, ריצת 6 ק״מ ב-30 דק׳ – נכשלתי. ונכשלתי שוב. אבל כל ניסיון כזה שכשל, קירב אותי עוד צעד בדרך להצלחה.
ובמילים אחרות, הדרך להצלחה רצופה באוסף של כישלונות מפוארים.
המרכיב הסודי להצלחה – שיתוף פעולה
כדי לרוץ ריצה טובה נדרש שיתוף פעולה בין הגוף, לראש לנפש.
כשאחד מהם מנסה להשתלט על האחרים לאורך זמן, הריצה משתבשת.
אני מפסיקה או מסיימת אותה מותשת וסחוטה, לוקחת ממנה שבוע חופש.
ובמילים אחרות, הדברים הכי טובים בחיים קרו כשאנשים הזיזו את האגו והשליטה ועבדו בשיתוף פעולה סביב אינטרס משותף. הדברים הכי טובים בחיי קרו כשהזזתי את האגו והשליטה ונתתי לגוף, למח ולנפש לשתף פעולה.
כי זה רק ספורט, רק ספורט
בשנים האחרונות גיליתי סוג חדש של ריצה שלא הכרתי, ריצה לכיף.
ריצה כזו בלי מטרה של מרחק או מהירות. ריצה שאני עולה על ההליכון ורצה כמה שבא לי ואיך שבא לי. ריצה שהיא לא חלק מתוכנית אימונים, ריצה שהיא חלק מהחיבור שלי לעצמי. ריצה לכיף שלי.
ובמילים אחרות, הנאה ללא מטרה יכולה להיות מטרה מדהימה בחיים
פנטזיית השליטה
אני יכולה לבוא עם תוכנית סדורה לריצה – כמה ק״מ, באיזה קצב ופתאום אזעקה, או טלפון שמקפיץ אותי הביתה, או סתם כאב בקרסול שמחייב עצירה.
ובמילים אחרות, אין לנו שליטה על שום דבר בחיים למעט על עצמנו.
