גוף חשוף. נפש חשופה.

כחלק מההכנות לבלוג שלי בחרתי בצלמת מדהימה שתצלם אותי צילום אומנותי. חשוף. נפגשנו לפני סשן הצילומים אצלה בסטודיו ולא הפסקנו לדבר. יותר מדויק לומר שהיא לא הפסיקה לשאול ולהתעניין. היה לה חשוב להבין. מי אני. מה אני רוצה להעביר. היה לה חשוב להבין את הנפש שלי.
זה מהמם בעיני. היא מהממת.

קבענו יום צילומים.
הייתי אצלה 4 שעות. 4 שעות של צילומים. 4 שעות שהגוף שלי חשוף לביקורת. לעיניים אחרות.
סשן ארוך.
סשן מנטאלי בעיקר.
היה לי מאוד קשה בהתחלה. להשתחרר. להתמסר. לכבות את המחשבות ופשוט לזרום. אני לא בחורה שיודעת פשוט לזרום. אבל היה קשה יותר להישאר אדישה להתמסרות שלה אלי. היא אפילו צילמה עבורי תמונה. מדהימה.
התמסרות היא פעולה סימטרית.
כשאתה מתמסר למישהו. התמסרות אמיתית. הוא יתמסר אליך בחזרה.
התמסרתי אליה. התמסרתי לחוויה. כיביתי את המחשבות ופשוט הרגשתי.
זה לא כזה פשוט. בכלל. עבורי.

הצלמת המהממת: ״יש לך גבולות?״
אני: ״ אין לי גבולות. אני מתמסרת לתהליך מולך. תעשי מה שאת רוצה״.
הצלמת המהממת: ״אני צריכה את החופש ליצור. את לא תתאכזבי״.
אני: ״ואני צריכה ללמוד להתמסר. לסמוך״.

לא התאכזבתי.

זו חוויה מטורפת עבור מישהי כמוני לחשוף את הגוף שלה. זו חוויה מטורפת יותר לשבת בבית מול המחשב ולהתעמק בכל תמונה שנוצרה בהמון מקצועיות, רגישות ואהבה. היא עזרה לי לראות את עצמי כמו שהעולם רואה אותי. מושלמת.