
קשב וריפוי
הילדה שלכם נכנסת הביתה. אתם אחרי יום עמוס בעבודה.
היא מתיישבת בסלון ומשתפת אתכם בכאב גדול שלה
העליבו אותה בכיתה
חברה שלה לא התייחסה אליה כל היום
בחרו בה אחרונה למשחק קבוצתי
היא לא הצליחה בבחינה
איך אתם מגיבים? הקיפו את התשובה הנכונה עבורכם.
נותנים לה עצות
אומרים ״אמרתי לך״
משתמשים במילת הקסם המפוקפקת ״למה״ – למה העליבו אותך? למה יצאת עם חברות ולא למדת?
מנרמלים את הרגש שהיא מביאה – ״זה קרה גם לי כשהייתי ילדה״, ״את מגזימה, זה לא כזה..״
מביאים פתרונות – ״פעם הבאה תעשי…״
נכנסים לחרדה, מרחמים עליה, מזדהים.
כמה מכם עברו על הרשימה ולא הקיפו אף פעולה?
כמה מכם פשוט היו מקשיבים? שואלים שאלות מתעניינות? אומרים בלי מילים ואולי עם ״ספרי לי עוד״.
לפעמים כל מה שילד (אדם) צריך הוא הקשבה אמפטית.
פירמידת התקשורת מורכבת ממספר שכבות.
בבסיס הפירמידה נמצאת ההקשבה.
בקצה הפירמידה נמצאות הדרישות.
כדי לבנות בסיס יחסים של אמון, שיתוף, פתיחות וקירבה מול הילדים שלנו בעתיד. אנחנו צריכים לעבוד קשה בהווה.
כדי לבנות מולם מערכת יחסים, כזו שהם ירגישו בנח לשתף אותנו את השמחה והריגוש אבל גם את הכאב והעצב, אנחנו צריכים להתחיל עכשיו.
פשוט בלהקשיב להם.
זה לא פשוט בכלל.
תסתכלו סביבכם, תסתכלו על עצמכם.
היכן התקשורת שלכם מול הילדים שלכם נמצאת בבסיס הפירמידה או בקצה שלה? בהקשבה או בדרישות?
כשהילד שלכם חוזר מבית הספר, אתם מקדישים את הדקות הראשונות של המפגש מולו בהקשבה, בשאלות, בשיתוף או בדרישות והאשמה?
אתם יורדים לברכיים, נמצאים בגובה העיניים ומבקשים ״ספר לי איך היה לך היום?״ אולי משתפים ביום שלכם? או יורים עליו את רשימת משימות הת׳ – תלך, תבוא, תביא, תיקח, פותחים במתקפת ה-״למה״ – למה לא שמת את התיק בחדר? למה הנעליים זרוקות בסלון?
ילד שמקשיבים לו בבית הוא ילד שגדל באמונה פנימית חזקה שהוא ראוי להקשבה.
ונחשו מה – הוא ילד שיקשיבו לו גם בעתיד, במערכות היחסים הבוגרות שלו. זה ילד שמרגיש אהוב ושייך. ילד שיש לו ביטחון לנוע בעולם.
בהקשבה אנחנו מעבירים לילד מסר חוזר מאוד חד – אני לא באה לתקן אותך. אני רק כאן איתך.
זוכרים את רשימת הפעולות בתחילת הפוסט. מה משותף לכולן?
כשאנחנו מייעצים, פותרים, מנרמלים, מאשימים, מבקרים.
אנחנו מזיזים את הזרקור מהילדה אלינו.
אם היתה במה כזו, שהילדה ביקשה לעלות עליה, בפעולות האלה, אנחנו מורידים אותה ממנה ונעמדים במרכז הבמה במקומה. הרי כשהיא סיפרה לנו, מה היא למעשה ביקשה?
לדבר, לפרוק את הנטל, לשחרר את התחושה המעיקה.
היא ביקשה את הפניות שלנו כהורים להקשבה אמיתית לדבר ״הגדול״ מבחינתה שהיא מתמודדת איתו עכשיו.
ילד שמקשיבים לו בבית הוא ילד שגדל באמונה פנימית חזקה שהוא ראוי להקשבה. ונחשו מה – הוא ילד שיקשיבו לו גם בעתיד, במערכות היחסים הבוגרות שלו.
תקשיבו לה.
אבל זה לא כזה פשוט.
זה מצריך הרבה מודעות. הרבה הרגלים חדשים. הרבה איפוק.
וזה מצריך דבר חשוב נוסף שאנסה להסביר במשפט הבא.
״הילדים מביאים לנו את הכביסה שלהם מכל היום. ואז הם יוצאים נקיים ופנויים להמשיך הלאה. אבל מה קורה לך? אתה (ההורה) מרוקן״ (דור הררי)
ההורים הם הרבה פעמים מכונת הכביסה של הילדים שלהם.
הילדים באים עם הכביסה המלוכלכת שלהם, ואנחנו דרך הקשבה, ״מנקים״ אותם. אבל אז, אנחנו נשארים עם כאב גדול בלב, לב שטובע רק מהמחשבה על הכאב שלהם, ודמעות מלוחות שזולגות על הפנים שלנו בלילה הרבה אחרי שהם, הילדים שלנו, כבר מחייכים ועברו הלאה.
וזה מצריך דבר חשוב נוסף.
שגם לנו, ההורים, תהיה מכונת כביסה בעולם. אולי מכונות כביסה. ברבים. כזו שנגיע אליה עם הכביסה המלוכלכת שלנו, כזו שתאפשר לנו ״להתנקות״. מהכאב. הפחד. הקושי. שמילא אותנו כשעזרנו להם ״להתנקות״.
פעולת ההקשבה בדרכה הלא דרמטית היא עצם העזרה לילדים שלנו. מה היא מאפשרת להם למעשה?
- היא מאפשרת לילד פורקן – של מחשבות, של רגשות, של תחושות.
- עוזרת לילד להבין את עצמו – מעצם הפיכת המחשבות, רגשות, תחושות של הילד למילים, הילד מבין את עצמו לבד.
- מלמדת את הילד למצוא פתרונות – היא מאפשרת לילד בשלב שאחרי הפורקן וההבנה, למצוא פתרונות טובים יותר שיגיעו ממנו או באמצעות התייעצות עם הוריו.
- היא נותנת לילד תחושה שיש לו מקום – היא ממלאת אותו בתחושה שלהורים איכפת, שהוא אהוב. היא, רק היא בלבד, מעלה את הדימוי העצמי של הילד. כי מגיע לו. הוא ראוי להקשבה.
- מספקת לו מיומנות חברתית – כשילד מרגיש שמקשיבים לו הוא מרגיש עמוק בפנים עד כמה ההרגשה הזו ממלאת אותו וטובה. וכך דרך המודלינג הוא יכול לאמץ את המיומנות החברתית החשובה לדעת להקשיב, לגלות רגישות לאחר.
פעולת ההקשבה מאפשרת לילד שלנו לגלות כלי נוסף שיוכל להכניס לארגז הכלים שאיתו יצא אחר כך למסע החיים. כלי להתמודדות עם כאב, פחד, כעס, קנאה. כלי שייתר כלים מזיקים בעתיד כמו בריחה חסרת תכלית מהרגשות האלה.
ודבר אחרון,
מהו הזמן הטוב ביותר להקשבה לילדים שלכם? מתי הם יהיו הכי פתוחים לשתף?
בארוחת הערב
במקלחת
לפני השינה
תחשבו כמה פעמים אנחנו מפספסים את הזמן הכי יקר הזה מולם.
פשוט כי בא לנו שהיום הזה כבר יגמר.
*מבוסס על רעיונות מתוך התיאוריה האדליריאנית
