סוף העולם
במשך שנים חשבתי שיש קצה שאני צריכה להגיע אליו.
שאם רק אצליח להגיע אליו. לגעת בו. אהיה הכי מאושרת בעולם.
שאם רק אצליח לשהות בו. כל הצרות בחיי יעלמו. החיוך ישאר מרוח על הפנים. הכל יהיה שלם. ומושלם.
במשך שנים נלחמתי להגיע אל אותו קצה. לא וויתרתי.
סיימתי תיכון בהצטיינות. התגייסתי לצבא. ליחידה נחשבת. יצאתי לקצונה. למדתי תואר כפול. עבדתי בעבודות נחשבות. ניהלתי צוות. קטן. כמובן שהתחתנתי עם גבר מושלם. כל זה כדי להגיע לאותו קצה נכסף. כדי להגיע לשקט ולשלווה. שהנשמה כל כך צריכה.
כשהבטתי בעיניים של בני, כשנולד. לרגע, היה נדמה שהגעתי לקצה. הרי זהו, השגתי כל דבר שהיה ברשימה. לרגע, היה נדמה שאגיע למנוחה. שאפסיק את המירוץ. את המרדף אחרי הדבר הבא.
שאוכל לשבת בחוף, מול הים. ופשוט, ככה פשוט. להינות מהרגע. מהשמש. מהים. מהלבד. מעצמי. מבלי שהראש יהיה עסוק בווי הבא ברשימה.
אז, ככה מרגיש הקצה? מה מיוחד בו בכלל?
אין בו אושר. אין בו חיוך תמידי. הנפש עדין סוערת, חסרת מנוחה. אין בו אהבה. אהבה כזו שכשאתה חושב עליה אתה מתמלא בגלים של צמרמורות. נטען כולך. אהבה שמגיעה ממקום מלא שלך מול עצמך. אולי עדיין לא הגעתי אליו? זה מתיש כל כך. בעיקר כשהייתי בטוחה שהינה החיפוש הזה שלי נגמר.
״ילדה שלי, אין קצה. כל עוד את בחיים אין לזה סוף. תמיד, תמיד יש עוד״. משפט שמלווה את המסע שלי.
בשלוש השנים האחרונות אני במסע אישי. מסע שבו אני מתחברת ומעדכנת גרסה של עצמי. משתחררת מכל ההישגים החיצונים ומתחברת מחדש לרצונות והצרכים שלי.
ובמסע הזה שלי, הגעתי לתובנה. שהחיים הם לא רצף של יעדים ומטרות אלא פשוט מסע. ושכל סיום זו התחלה חדשה. ושכל קצה פורש פנינו עולם חדש.
וזו תחושה משחררת.
וזו תחושה מהפנטת. זו תחושה שגורמת לך להפסיק לפחד ופשוט להרגיש חי.
ואולי, רק אולי. הקצה הנכסף הוא לא ״מקום״, הוא לא ״נקודה בזמן״. הוא פשוט קבלה אמיתית שלך את עצמך. הוא פשוט הרגע הזה שאתה יכול להסתכל במראה ובאמת לאהוב את עצמך. אהבה כזו שכשאתה חושב עליה אתה מתמלא בגלים של צמרמורות. נטען כולך. אהבה שמגיעה ממקום מלא שלך מול עצמך.
וכשאתה מגיע לשם. לקצה הזה. רק אז אתה מסוגל לאהוב באמת אחרים. אהבה ללא תנאי. ללא תלות. אהבה משחררת.
אז, ככה מרגיש הקצה? מה מיוחד בו בכלל? אין בו אושר. אין בו חיוך תמידי. הנפש עדין סוערת, חסרת מנוחה. אין בו אהבה.
אני מתעסקת המון בשאלה מהי הורות עבורי? מהו התפקיד שלי בתור אמא שלו?
פעם ניתקלתי במשפט הזה – ״אם תיתן לה את כל זה היא תגדל ותצמח ותפרח ותתפתח. ואתה תמיד תדע שיש מישהי בעולם שעברה את כל זה בזכותך״.
במשך הרבה שנים ניסיתי להבין מה עומד מאחורי המילה ״זה״.
אני חושבת שהמטרה שלי בתור אמא שלו היא לתת לו את החופש והביטחון פשוט להיות מי ומה שהוא בעולם. לתת לו חופש וביטחון לצעוד את מסע הרצונות והצרכים. שלו.
זה השקט הפנימי שהנשמה שלנו כל כך צריכה.
זה ״זה״.
