נקודת קיצון
שנאה זה לא ההפך מאהבה. למעשה שנאה ואהבה הם רגשות מאוד קרובים. שניהם רגשות מאוד אישיים, חמים, שגורמים לנו לעוררות, שגורמים לנו לרצות לעשות משהו לאדם/חפץ שאנחנו מרגישים כך כלפיו. בכלל, אהבה ושנאה יכולות להתחלף זו עם זו בקלות.
תזרמו איתי רגע.
בואו נדבר רגע על פונקציות. תישארו איתי, מובטחת תובנה מעניינת למתמידים. רגע, אל תלכו.
טוב מהתחלה למי שבכל זאת מאמין שמשהו טוב יכול לצאת מפוסט שמתחיל במילה פונקציות. בואו נדבר רגע על פונקציות. פונקציות מרובות משתנים. מלאנתלפים משתנים.
כשרוצים לחקור פונקציה, אחד מהשלבים הוא חקירת נקודות הקיצון שלה. נקודת קיצון היא נקודה שבה ערך הפונקציה הוא הגבוה ביותר או הנמוך ביותר. יש נקודת קיצון מקומית ונקודת קיצון מוחלטת. ולכן כשרוצים לדעת איך הפונקציה מתנהגת, במילים אחרות מי היא, הפונקציה, נדרש לבדוק כיצד היא מתמודדת עם מצבים בלתי רגילים ושגרתיים. כיצד היא מתמודדת עם נקודות הקיצון שלה.
מיד נחזור אליהן. לפונקציות.
יש לי משפט שאני אוהבת להגיד על עצמי, אני אוהבת קצוות. מדויק יותר להגיד, אני אוהבת לשהות בקצוות. אבל גם זה לא מדויק מספיק. כי כשמשתמשים במילה קצה תמיד יש קונוטציה לקו, סקאלה כזו בעלת שני קצוות. ואז הניגוד, ההפך, הסתירה ישר צצים. גורמים לנו לחשוב שאנחנו צריכים לבחור כאב או ליטוף. אהבה או שנאה. שקט או רעש. פחד או ביטחון. יציבות או תשוקה. אני רואה את זה אחרת. נקודת מבט חדשה שאימצתי בשנתיים האחרונות.
מוכנים זה מגיע, תנשמו עמוק.
נגיד, שכל בנאדם הוא פונקציה. פונקציה מרובת משתנים. מלאנתלפים משתנים שכל שינוי שלהם לבד או יחד משפיע על ערך הפונקציה. על האדם. אז כמו הפונקציה, כדי לחקור את עצמו, צריך האדם לא פעם להציב את עצמו במצבים בלתי רגילים. בלתי שגרתיים. קיצוניים כאלה. להוציא את עצמו מאזור הנוחות שלו. לחקור את ההתנהגות שלו, הרגשות שלו, המחשבות שלו בנקודות הקיצון שלו. ולאדם הזה, יש מגוון נקודות קיצון.
נקודות מינימום – כאלה שיורידו אותו לתחתית של עצמו.
נקודות מקסימום – כאלה שיעיפו אותו לגבהים חדשים של עוצמות וחוויות.
נקודות קיצון מקומיות – כאלה שרלוונטיות רק לתקופות מסוימות בחייו ויתכן וישתנו, בתקופות אחרות.
נקודות קיצון מוחלטות – כאלה שלא ישתנו לא משנה מה יקרה ואת מי יפגוש. זה מי שהוא.
והחקירה הזו שלו. השהייה הזו בנקודות הקיצון, בקצוות. גורמת לו, לאדם, לדייק את עצמו מול עצמו. במקרים מסוימים אפילו לגלות את עצמו.
הרבה אנשים מפחדים לשהות בקצוות. סליחה טעות. הרבה אנשים מפחדים בכלל לנוע לעבר הקצוות. ואז החיים שלהם נראים כמו פונקציה של קו ישר. חסרי טעויות. חסרי הפתעות. חסרי פחדים. בטוחים כאלה. אבל גם צפויים. משעממים. מנותקים.
תקועים. במקומות שלא עושים להם טוב בחיים. כדי להחלים מהפרעת האכילה הייתי צריכה לקחת את עצמי לקצוות.
שחרור שליטה.
התמסרות.
שהיה באי וודאות.
לוותר על מושלמות.
כדי להחלים מהפרעת האכילה הייתי צריכה לגלות את עצמי מחדש מול הפחדים הכי גדולים שלי.
והחקירה הזו שלו. השהייה הזו בנקודות הקיצון, בקצוות. גורמת לו, לאדם, לדייק את עצמו מול עצמו. במקרים מסוימים אפילו לגלות את עצמו. מחדש.
מוכנים לעוד מילת גנאי – נגזרת.
נגזרת מסמלת את ההשתנות של הפונקציה. בדרך לנקודת הקיצון הנגזרת משתנה. בנקודות שהפונקציה במגמת עליה, ערך הנגזרת חיובי. בנקודות שהפונקציה במגמת ירידה, ערך הנגזרת שלילי. אבל שימו לב למשהו מעניין נוסף, בנקודת הקיצון ערך הנגזרת הוא אפס. זה מדהים בעיני. כי הנגזרת מתארת מבחינתי את המסע הפנימי של האדם. וכמו הפונקציה, גם האדם (החוקר) תמיד נמצא בתנועה, משתנה, למעט נקודה אחת. כשהוא מגיע לנקודת קיצון. לקצה שלו. זו נקודה מיוחדת שבה הוא עוצר לרגע, לשניה, את המסע הזה שלו ומתבונן. בו. בנפש שלו. נושם עמוק. מפסיק להשתנות. לרגע.
וכשמסתכלים על זה ככה. אז הכל מאוד פשוט. ואין סתירות. ואין צורך לבחור. אפשר גם וגם.
כאב וגם ליטוף. אהבה וגם שנאה. שקט וגם רעש. פחד וגם ביטחון. יציבות וגם תשוקה. כי אנחנו פשוט בוחנים, שוהים בקצוות שלנו. ואז החיים שלנו נראים כמו פונקציה עם מלא עליות וירידות וטלטלות. חסרי טעויות. חסרי הפתעות. חסרי פחדים. בטוחים כאלה. שקטים. כי האדם שחוקר את עצמו, בניגוד לאנשי ״הקו ישר״, ידע להתמודד עם נקודת קיצון שתגיע, כי הוא היה בה. חקר את עצמו. בניגוד לאנשי ״הקו ישר״ הוא מנסה לא לבזבז חיים שלמים על פחד. משינוי.
נ.ב.
ההפך מאהבה מבחינתי זה אדישות. מצב נוראי כזה שפשוט לא אכפת לנו.
