זה מאבק פנימי בלתי פוסק בין חלקים שונים בך. מאבק פנימי שמציף אותך במחשבות שלך. מחשבות שהופכות לתחושת תסכול וכעס וכאב על המצב הזה שלך. מייצרות מאבק פנימי שלא מאפשר לך להיות נוכח ברגע. ואז מגיעה מכשפה מהאגדות בדמות של נסיכה. בואו נקרא לה ״הפרעת אכילה״. והיא נותנת לך משהו שאף אחד לפניה לא נתן. היא נותנת לך שקט מהמאבק הבלתי פוסק הזה שלך. היא מאפשרת לך לרגע להפסיק לכעוס ולכאוב ולהתעצבן ולהרגיש. היא מאפשרת לך פשוט לעשות. ובעשייה יש משהו שהיה חסר לך בחיים נורא. יש שליטה, שלך על החיים שלך. אין חוסר אונים.

מח של אנורקסית. מדויק יותר לומר חשיבה של אנורקסית. זו חשיבה דיכוטומית מאוד. שחור או לבן. אסור או מותר. יפה או מכוער. זו חשיבה של תבניות. חשיבה שמחפשת פשטות. חשיבה שמחפשת לשים את המח הזה שביום יום על ווליום ממש חזק, על מיוט. הוא חושב יותר מדי. חשיבה דיכוטומית היא כזו שמוותרת על החופש שהחיים מעניקים לנו ובוחרת בידיעה, גם אם המחיר שלה הוא לחיות חיים של גבולות חונקים. פשוט כי האופציה האחרת מבחינתה היא איבוד שליטה. וזה סיכון שאדם שמכור לשליטה לא מוכן לקחת.

בשנים האחרונות משהו השתנה. הלב שלי נפתח לקטנצ׳יק שלי שנולד. והאהבה הזו אליו גרמה לי להתבונן מחדש על כל מערכות היחסים שלי היום ואלו שהיו לי בעבר ולהבין. להבין שמעולם לא הסתכנתי בלאהוב. אהבה אמיתית כזו. אהבה שמחייבת אותך לפתוח את הלב. להתמסר. אהבה שגורמת לך לפחד פחד עמוק שתיגמר. שהדבר הזה שקראתי לו ״אהבה״ הוא מערכת יחסים אינסטרומנטאלית של תן וקח. שאני לא יודעת באמת לאהוב. ועם התובנה הזו הבנתי משהו נוסף. מערכת היחסים עם הגוף שלי היתה מערכת יחסים כזו אינסטרומנטאלית. השתמשתי בו. ניצלתי אותו. לא הקשבתי לו. הוא שירת מטרה. להשקיט את המח הברברן הזה שלי. זה שהופך את הכל למורכב.

 ואיך כל זה קשור לאנורקסיה? תחשבו על ילדה שלא חוותה תהליך היפרדות תקין. היא לא מגיעה לכדי הגדרה של העצמי שלה. גדלה להיות מבוגרת ללא מצפן זהותי. אלו חיים מאוד מטלטלים רגשית. עמוסים. אלו חיים ללא עמוד שדרה. חיים עם עור דק כזה. שהכל חודר ופוגע ומציף. עליות וירידות. ילדה כזו מרגישה שהיא חסרת שליטה על החיים שלה. כי כל מילה. מבט. תגובה. מסיטה אותה ממה שרצתה, היתה צריכה. ילדה כזו צריכה שליטה. האנורקסיה מציעה לה אותה*. ילדה כזו מפתחת מערכת יחסים של ממש מול המחלה. ומאחר ומערכות יחסים אצלה נמצאות בשני מצבים -  התמזגות או ניתוק. קל לה להישאב למחלה. להתמזג איתה. להתמסר לה.

בגיל 11 האנורקסיה נכנסה לחיי. למי שלא מבין לעומק את המחלה מדובר ביחסי שליטה של ממש. יש לי קול במח. קול מאוד מניפולטיבי, חכם, כובש, מדויק שיודע להפעיל לי את הלב והנפש ואז את הגוף. בעזרת חיצי רעל בדמות מילים. וכמו כל יחסי שליטה ההתמסרות מהירה. לא הבנתי בכלל מה קרה. כמה מהר זה קרה. פתאום מצאתי את עצמי לא אוכלת. מתישה את הגוף בספורט. מרחיקה את עצמי מחברות. משקרת לכל הסביבה. הייתי רק אני והיא. המחלה. היא הפשיטה אותי מכל מה שהייתי. השאירה אותי חשופה. ופגיעה. וטוטאלית. אליה.