מכשפה בדמות של נסיכה

זו רק דעתי!

אנשים שפתחו את הדלת להפרעת האכילה, אלו אנשים שחיו חיים שלמים לפני שהפרעת האכילה נכנסה לחייהם ברמת  Integrity נמוכה. אלו אנשים שהחיים שלהם בפועל לא שיקפו את כמיהות הלב הכמוסות שלהם.
מכל מיני סיבות. אני לדוגמה הייתי ילדה מאוד מרצה. כזו שהיתה לה אמונה פנימית על העולם שרק אם יהיו מרוצים ממני אהיה ״שווה״.

מאוד קשה לחיות ברמת  Integrity נמוכה.

זה מאבק פנימי בלתי פוסק בין חלקים שונים בך. מאבק פנימי שמציף אותך במחשבות שלך. מחשבות שהופכות לתחושת תסכול וכעס וכאב על המצב הזה שלך. מייצרות מאבק פנימי שלא מאפשר לך להיות נוכח ברגע.

ואז מגיעה מכשפה מהאגדות בדמות של נסיכה. בואו נקרא לה ״הפרעת אכילה״. והיא נותנת לך משהו שאף אחד לפניה לא נתן. היא נותנת לך שקט מהמאבק הבלתי פוסק הזה שלך.
היא מאפשרת לך לרגע להפסיק לכעוס ולכאוב ולהתעצבן ולהרגיש. היא מאפשרת לך פשוט לעשות. ובעשייה יש משהו שהיה חסר לך בחיים נורא. יש שליטה, שלך על החיים שלך. אין חוסר אונים.

זה מצחיק נורא.

הכנסנו את הפרעת האכילה לחיים שלנו כי חשבנו, קיווינו, נאחזנו באמונה. אמונה שלא ידענו לעטוף במילים. שהנוכחות שלה עכשיו בחיים שלנו תאפשר לרמת ה- Integrity שלנו לעלות.
הרי אנחנו סוף סוף ממוקדים ברצון שלנו. נותנים לו מקום ביום יום שלנו. עומדים ביעד שהצבנו לעצמנו, מאתגרים אותו, ועומדים גם ביעד החדש. כל פעם מאתגרים ומעדכנים את המשקל.

זה מדהים.

המפגש הזה בין הרצון למציאות.

וזה מצחיק נורא כי מהר מאוד אנחנו מגלים, שהפרעת האכילה היא לא נסיכה. היא למעשה המכשפה הרעה. כי הרי כל מה שברחנו ממנו עם הבחירה שלנו בה, נוכח עדין בחיים שלנו. מתעצם. גדל. עד שאנחנו מאבדים שליטה.
אנחנו עדין חיים ברמת  Integrity נמוכה. נמוכה אפילו יותר מבעבר.
אנחנו עדין חיים עם פער גדול מדי בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו עושים בפועל.

פער בין הרצון לטוס לחו״ל עם כל החברות, לבחירה לוותר ולהמשיך לתחזק את המחלה.
פער בין הרצון לשבת עם הילד והבעל ולאכול ארוחת בוקר משותפת, לבחירה לוותר ולצאת לעוד סיבוב של הליכה.
פער בין הרצון לאכול כי הגוף כבר ממש חלש, הראש מסתובב, המח מעורפל, לבחירה ב-״רק עוד קצת״. ב- ״אל תיכנעי לצרכים האלה שלך, שמחלישים אותך, לכי לישון מחר כבר לא תהיי. רעבה״.
ועוד ועוד פערים.