הרגל החזקה שלי

הרגל החזקה שלי

יודעים מה ההבדל בין דימוי עצמי לערך עצמי?

דימוי עצמי – הוא מכלול התכונות והמאפיינים שהאדם מייחס לעצמו או חושב שהסביבה מייחסת לו.
ערך עצמי – הערך שהאדם מייחס לתכונות ולמאפיינים שלו.

לדוגמה: דימוי עצמי – אני מצחיק.
אדם שגדל לדוגמה במשפחה שהומור הוא חלק מהאווירה המשפחתית בה, ייתן הרבה ערך לתכונה הזו שלו שתעלה את הערך העצמי שלו. בעוד שאולי אדם שגדל במשפחה של ״גאונים״ לא ייחס לתכונה זו חשיבות והיא לא תעלה את הערך העצמי שלו בעיני עצמו/

״מה התרומה שלי לעצמי, לאנשים שחשובים לי, לעולם?״ או במילים עממיות יותר ״מה אני אוהבת בעצמי?״.
זו שאלה שבמשך שנים, אם מישהו היה שואל אותי, הייתי נתקעת בלי תשובה.
אני זוכרת את הפרצוף המופתע של אותם אנשים שהפנו אלי את השאלה הזו. מבט של ״את לא רואה שאת…״.

אז ראיתי.

ראיתי שאני סקרנית.
ראיתי שאני חדורת מטרה.
ראיתי שאני פרפקציוניסטית.
ראיתי את החשיבה הלוגית הייחודית שלי.
ראיתי.
אבל לא ייחסתי לתכונות האלה חשיבות.
בראש שלי, הייתי בטוחה שכדי להצליח בעולם, להיות ״שווה״, צריך סט תכונות שונה לחלוטין מזה ששלי.

פחות ״סקרנית״ תכונה שגורמת לי להתפזר ויותר ״ממוקדת״.
פחות ״חדורת מטרה״ תכונה שגורמת לי להיות קשה עם עצמי, עם הסביבה ויותר ״גמישות מחשבתית״.
פחות פרפקציוניסטית״ תכונה שגורמת לי להימנע מניסיון ויותר ״מצוינות״.
פחות ״חשיבה לוגית״ שגורמת למח שלי לחפור ולחפור ויותר ״זרימה״.

וככה עם סל תכונות שאנשים חולמים עליו.
דימוי עצמי שאנשים מקנאים בו.
הסתובבתי בעולם עם ערך עצמי נמוך. מאוד.
עולם שתפסתי כגדול, ומפחיד, וכזה שיכול להיות בו המון רע.

וככה יצאתי למסע שנקרא ״החיים שלי״ עם תיק ריק. ריק מידיעה. שאני יכולה, בזכות עצמי, להתמודד עם כל מכשול, קושי, כאב שיגיע.

 

לפני כמה שנים היא ביקשה ממני להכין לעצמי רשימה.
אני קוראת לרשימה הזו היום – הרגל החזקה שלי.
רשימה שעונה על השאלה שבמשך שנים לא היתה לי תשובה אליה – ״מה התרומה שלי לעצמי, לאנשים שחשובים לי, לעולם?״
רשימה שבשנים האחרונות הוכחתי לעצמי כמה היא תורמת לי בחיים.  

היא הולכת ככה. הרשימה:

מתמידה

מטרתית

אוהבת להשתנות

סקרנית

יש לי חשיבה לוגית

יכולת לפשט דברים מורכבים

חוקרת

פתוחה לדעות חדשות

חוצפנית חיננית

לא מוותרת

חזקה

יצירתית

חשופה

כנה

מייצרת חיבורים

אוהבת להיות לבד עם עצמי

מצחיקה

אחראית

יוזמת

מוקפת חברים

 

והיא ממשיכה 🙂

שני אבות יושבים בגינת שעשועים. האחד אומר לשני: ״הילדה שלך זו הילדה שכל הזמן נופלת מהאופנים?״ עונה לו האב: ״לא. הילדה שלי זו הילדה שכל הזמן קמה״.

ואז כמובן שקפצה לי לראש השאלה – ״ומה את לא אוהבת בחייך והיית רוצה לשנות?״.
הרגל שלי
. לחפש את המקום להשתפר. כל הזמן.
ועל השאלה הזו, אין לי בעיה לענות ולענות ולענות במשך ימים. מומחיות כזו שלי.

אז התחלתי לענות עליה:

  1. להבין שאני שולטת רק על עצמי – שאני יכולה לבקש, לשתף בצורך שלי אני לא יכולה לכפות.
  2. לא לפחד מכישלון – להתייחס לכישלון כאל ניסיון, שלב בלמידה.
  3. להיות יותר מסודרת – אני לא מוצאת כלום בבלאגן.

ועצרתי.
זה מספיק עבודה. אסיים אותה ואתקדם לשינוי הבא.
הסתכלתי על שתי הרשימות.
וחשבתי לעצמי שבחיים הישנים שלי הן היו הפוכות.
הרגל שלי. שהשתנה.
רשימה שלא נגמרת של כל מה שאני רוצה לשנות בחיי מול רשימה מצומצמת לפעמים ריקה של מה שאני אוהבת בהם.

ואז חשבתי לעצמי, כמה קל זה להתחיל את הצעד הראשון במסע השינוי שלי כשאני יודעת שיש לי רגל חזקה. כזו שתעמוד איתנה ויציבה על הקרקע כשאניף את הרגל השניה.

ונסיים בסיפור קצר.

שני אבות יושבים בגינת שעשועים.

האחד אומר לשני: ״הילדה שלך זו הילדה שכל הזמן נופלת מהאופנים?״

עונה לו האב: ״לא. הילדה שלי זו הילדה שכל הזמן קמה״.

ילד לומד על הרגל החזקה שלו דרך הוריו. איך?

  • שיקוף ועידוד – מראה מההורים שלו לכוחות והעוצמות שלו (בניגוד לביקורת)
  • הוכחה מעשית לכוחות שאמרו לו שקיימים בו – התנסות מעשית של הילד שתהווה הוכחה לשיקוף מהוריו (בניגוד לפינוק/חסות יתר)

מבוסס על רעיונות מתוך התיאוריה האדלריאנית.

התמונות בבלוג צולמו ע״י גל כץ. באינסטגרם – 

galcatz_photography