אדם רגיש מאוד

מגיל צעיר סלדתי ממסגרות. ממערכות.
לקח לי זמן להבין את זה. כי היה דיסוננס מאוד חזק שליווה אותי. תמיד הייתי חלק מהם. מהמסגרות. מהמערכות. מהממסד. אבל זה לא רק זה. תמיד הייתי ממש טובה בתוכם. שיחקתי את המשחק שהם הגדירו את החוקים שלו, בצורה מושלמת. 
תמיד הייתי חלק מהם. מהמסגרות. מהמערכות. מהממסד. אבל בדיעבד אני יכולה לומר שזה תמיד היה בדרך שלי. בתנאים שלי. סירבתי להתיישר למוסכמות. שלהם.

לפני כמה זמן הגיע אלינו לקוח שגרם לתובנה להתגבש. איש צבא של שנים, בתפקידים בכירים, דרגת אלוף. הוא הסתכל עלינו באחת השיחות שניהלנו איתו ואמר ״אני אנטי ממסדי״.
״אתה?!??!?!?!״, נפלט לי בקול רם. מדי.
״אני משתמש במערכות כדי לספק את הרצונות והצרכים שלי, לא מעבר״.
משפט שליווה אותי. במחשבה.

בתור ילדה תמיד חייתי בתחושה שברגע שאתה חלק בלתי מעורער מקבוצה. ממערכת. אתה מזניח את עצמך, אתה הולך לאיבוד לעצמך. אתה מתמכר לתחושת השייכות ופתאום הרצון שלך להרגיש שייך הופך לצורך שגובר על הרצון שלך להיות אתה. אנשים ילכו רחוק כדי להישאר חלק מקבוצה.

בתור ילדה תמיד הייתי חלק מקבוצות. אפילו חלק מהקבוצות הנחשבות. אבל אף פעם לא הרגשתי שייכת. במשך שנים ניסיתי להבין למה, מה בי גורם לאנשים להישאר רחוקים ממני. בשנים האחרונות הבנתי שזו אני שנשארתי רחוקה מהם.

אף פעם לא הרגשתי שייכת, כי מעולם לא רציתי להיות.

אבל זה לא רק זה. בתור ילדה ידעתי. ידיעה פנימית עמוקה. שאני שונה. אחרת. מיוחדת.
בתור ילדה הרגשתי. תחושה חזקה. שאני לא כמו כולם. שמשהו בי חווה את העולם אחרת. שמשהו בי מתרגם את העולם אחרת. בתור ילדה לא ידעתי אם זה המח או הלב. שלי. ששונים משאר האנשים. 
רק מאוחר יותר הבנתי. מה זו הידיעה הזו. מה זו התחושה הזו. שלא הרפתה.

אני שייכת לקבוצת האנשים הרגישים מאוד. יש לזה שם בספרות המקצועית –  HSP-Highly Sensitive Person.

רגישות היא תכונה.

כמו עוד הרבה תכונות שלי. היא מולדת. זה לא משהו שהתפתח בגלל שלא חיבקו אותי מספיק. או בגלל המורה בכיתה ו׳ שהכריחה אותי להקריא קטע באנגלית שהביך אותי מול הכיתה. או בגלל שנכשלתי בכיתה ח׳ בבוחן פתע במתמטיקה.
אני 1.64. יש לי שיער חום. יש לי גומה אחת. יש לי חשיבה לוגית מתמטית. אני סקרנית.
נולדתי ככה. אני כל זה ואני גם רגישה. מאוד.
רגישות היא תכונה.
כמו עוד הרבה תכונות שלי. אבל בניגוד לאחרות, זו תכונה שאני צריכה ללמוד לנהל, כי כשהיא ניהלה אותי הגעתי למקומות מסוכנים לי.

אז מה זה אומר להיות אדם רגיש מאוד?

אדם רגיש מאוד הוא אדם בעל נטייה להבחין בפרטים הקטנים בסביבה שלו. הוא חשוף לגירויים שאנשים ״רגילים״ לעולם לא יבחינו בהם. זה לא שהחושים שלו יותר מחודדים, אלא שהעיבוד המוחי שלו נעשה ברמה גבוהה ועמוקה יותר.

לאנשים האלה יש סף מוחלט נמוך שממנו הם מעבדים את הגירוי ולכן הם מעבדים הרבה יותר, הרבה יותר עובר אותם ומקבל פינה במגירות האינסופיות של המח. למסננת שלהם יש חורים גדולים. מדי.

אדם רגיש מאוד שיכנס למקום חדש יראה, ישמע, יריח, ירגיש את אותה מציאות שכל אדם ״רגיל״ אחר יחווה. אבל בניגוד לאדם ״הרגיל״ המח שלו יעבד הרבה יותר. יעבד עמוק יותר. הוא יעבד כל רעש קטן. את ריח הפרחים. את הבעות הפנים של האנשים. את מצב הרוח שלהם. את תקתוק השעון.

לאורך זמן זה משהו שדורש הרבה אנרגיה. מתיש נורא. מרוקן.
זה מח שלא מרפה. ועובד ועובד ומעבד. הכל. כל הזמן.

נחזור להתחלה. אני אנטי ממסדית. ויש לזה הסבר נוסף.
בטבע הרגישות היא תכונה שמקדמת הישרדות – חיות שיעבדו את הסביבה שלהם בצורה יסודית יותר יצליחו להגן על עצמן מטורפים ולמצוא את המזון שלהן בקלות.
בטבע רגישות היא תכונה מוערכת. אך היום, בתרבות המערבית, תרבות מהירה שמקדשת תוצאות, כזו שהאנשים בה קופצים מדבר לדבר. לא מעמיקים. מעדיפים הרבה ״שטוח״ ממעט ״עמוק״. זו תכונה מעכבת. איטית. לא מוערכת.
בגיל צעיר הבנתי שהמערכות שאני חייבת להיות חלק מהן משפיעות עלי. מדי.
לא מקבלות ומעריכות מספיק את כל הטוב שיש ברגישות הזו שקיימת בי. גורמות לי לחשוב שאני צריכה להשתנות. שאני לא מספיק.
בתור ילדה הבנתי מהר מאוד שאני צריכה להשתמש במערכות כדי לספק את הרצונות והצרכים שלי, לא מעבר. יחסים אינסטרומנטאליים. זה סוג היחסים היחיד שהכרתי הרי באותה תקופה.

אנשים רגישים מאוד מושפעים בצורה חזקה יותר מסביבת הגידול שלהם.
בספרות המקצועית מקבילים אותם לסחלבים. בניגוד לחרציות שפחות רגישות לסביבת הגידול שלהן ולא צריכות תנאים מיוחדים כדי לגדול. הסביבה תכריע עבור הסחלבים האם יצמחו ויתפתחו או יקמלו ויעלמו.
כמוהם האנשים הרגישים מאוד. סביבה מותאמת ומכילה יכולה להוציא מהם את היופי החבוי בהם. ויש לא מעט יופי, שצריך תנאים כדי לפרוץ. היכולת שלהם להתרגש מדברים ולהרגיש בעוצמות. הצדדים האומנותיים שבהם. יכולות הטיפול הגבוהות. היצירתיות שקיימת בהם והיכולת לזהות שגיאות ולהימנע מלחזור עליהן. לעומתה סביבה קשה ולא מותאמת יכולה להוביל אותם למקומות קשים עבור עצמם. חרדות. הפרעות אכילה. הפרעות נפשיות. בדידות. תחושה שלא מבינים אותם.
פיל בחנות חרסינה.  

מבלי להבין הרבה זה התהליך המרכזי שעשיתי בשנים האחרונות.
למדתי לקבל ואחר כך לנהל את הרגישות הזו שלי מבלי שהבנתי שאני כזו.

זה התחיל בלזהות כשאני מוצפת. בלהבין שהמח שלי צריך הפוגה יזומה. מנוחה. מהעומס של העיבוד והמחשבה. שהמח שלי צריך להיכבות. אז הכנסתי לחיים שלי עוגנים ששומרים עלי. מונעים ממני לטבוע בים המחשבות. כתיבה. ריצה. יוגה.

למדתי להישאר מחוברת לרצונות ולצרכים שלי. לא ללכת לאיבוד בתוך ים המידע. לאנשים רגישים מאוד יש נטייה לריצוי מוגבר. זו ממש אסטרטגיית פעולה. אסטרטגיה לפעולה מהירה. כי כשאתה צריך להתנהל בעולם מהיר כשאתה מוצף בפרטים, אתה צריך ידיעה, גם אם זו ידיעה של אדם אחר שלא בהכרח נכונה לך.

שיניתי את סביבת הגידול שלי. זו שמשפיעה עלי בצורה כל כך חזקה. זו שיש לה כח חזק מדי לגרום לי לצמוח או לנבול. שיניתי את מקום העבודה שלי. הקפתי את עצמי בחברים חדשים. שיניתי את סביבת הגידול שלי וככה השתניתי בעצמי.

שיניתי את הסביבה שלי. וככה הרגישות הזו שלי שהיתה בסיס להפרעת האכילה שלי הפכה למשהו שמקדם אותי בחיים. הפכה למשהו חיובי.